כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם הוא חלק מפרשה מורכבת שבה מעורבים מספר נאשמים. כתב האישום כולל בחובו ארבעה אישומים. משום מהות הבקשה שלפני, והיא בקשה לביטול כתב אישום, לא מצאתי לפרט האמור בכתב האישום, אלא אך, לציין כי במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שירת הנאשם בשירות סדיר בצה''ל ותפקידו היה בין היתר לספק דלק ליחידות שונות של הצבא.
על פי כתב האישום במועדים שונים בתחילת שנת 2007 גנב הנאשם דלק מצה''ל על פי שיטה שפורטה בכתב האישום. בקיצור אומר כי, בכתב האישום מייחסת התביעה לנאשם גניבת הדלק במסגרת תפקידו הצבאי.
ראוי לציין כי כתב האישום הוגש ביום 29.2.12.
בדיון שהתקיים לפני ביום 12.9.12, טען בא כוח הנאשם כי בפי הנאשם שתי טענות מקדמיות: האחת - כי יש לבטל כתב האישום לפי שהתביעה לא פעלה על פי חובתה שבסעיף 60 א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ''ב - 1982 (להלן - "החוק"), ושנייה - כי עומדת לנאשם הגנה המכונה "הגנה מן הצדק" זו הכלולה בסעיף 149 (10) לחוק זאת מכוח שיהוי לפי שכתב האישום הוגש: "כעבור שש שנים".
בהמשך לדיון הנ''ל הוריתי לצדדים להגיש טענותיהם בכתב.
בטענותיו בכתב חזר בא כוח הנאשם על הטענות הללו. בא כוח התביעה התנגד לביטול כתב האישום ונימק התנגדותו בטיעוניו בכתב.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני קובע כי אין לקבל בקשת הנאשם.
ראשית לכל, אני נסמך על דברי בא כוח התביעה, שפרשה זו החלה בחקירת מצ''ח. לאחר שתמה החקירה ובעת שקילת הגשת כתב אישום, הסתבר כי הנאשם שוחרר מצה''ל ואינו חוסה תחת סמכויות חוק השיפוט הצבאי ומשום כך הועבר החומר לרשויות אכיפת החוק האזרחיות.
באשר לטענה כי משום אי עמידה בחובה על פי סעיף 60 א. לחוק, הרי בהחלטות רבות קבעתי ואני חוזר על קביעתי בהחלטה זו. לדעתי, ניתן לתקן הפגם שבאי הודעה על העברת חומר חקירה בעבירות פשע לתביעה, בכך שיקויים שימוע מאוחר. איני מקבל הטענה כי לאחר שהוגש כתב אישום, "נעולה" הרשות אחר החלטתה ואין היא פתוחה לשמוע טענות נאשם ולקבלן. מעשה יום ביומו, במיוחד בימי דיון של ההליך המכונה "מוקד פלילי", שהתביעה חוזרת בה מכתבי אישום לאחר ששמעה דברי הנאשם או באי כוחו. הניסיון המשפטי הפרקטי מלמד כי הרשות נוהגת הגינות ולא שרירות לב, עת טוען נאשם טענותיו גם לאחר שהוגש כתב אישום. (ראה לעניין זה ע''פ 30541/06 מדינת ישראל נ' יצחק כהן ואח' וכן החלטת כב' השופט מודריק בת.פ 40131/07 (מחוזי ת''א) מדינת ישראל נ' בן רובי רונית).
מעבר לכך, מקור התקלה הוא באשר הוסבר לעיל - מעבר חומר החקירה ממצ''ח אל הרשויות האזרחיות העוסקות באכיפת החוק. מעבר זה הוא חריג בתהליכי העברת חומרי חקירה בין המשטרה או גופי חקירה אזרחיים אחרים אל גופי התביעה הרלבנטיים.
אשר על כן, אני דוחה הבקשה לביטול כתב האישום מהטענה שלא קוימה חובת היידוע או זכות הבקשה לשימוע.
באשר לטענה כי יש לבטל כתב האישום מן העילה לשיהוי, הרי גם בעניין זה לא מצאתי כי יש לבטל כתב האישום.
ראשית, באשר לטענה המקדמית הקבועה בסעיף 149 (10) לחוק. טענה מבוססת על הדוקטרינה הידועה כ"הגנה מן הצדק". כידוע, השימוש שייעשה בביטול כתבי אישום על פי טענה זו, נדיר הוא ושמור למקרים חריגים ביותר. אף על פי כן, מאז תוקן החוק והוסף ס''ק 10 לסעיף 149 לחוק נתרבו הבקשות לביטול כתבי אישום כל אימת שנאשם סבר באופן סובייקטיבי שהגשת כתב האישום פוגעת בו. יש להעמיד דברים על דיוקם, שמא הוראת סעיף 149 (10) היה בה כדי לטעת בלב סניגורים הטעות לפיה הכלל הוא לטעון לביטול כתב האישום ונדמה לנוכח ריבוי הבקשות המבוססות על סעיף זה שהחריג הוא בהגשת כתבי אישום. לצערי, נתקלים אנו בתופעה של הצפת בתי המשפט בבקשות המבוססות על סעיף זה, גם כאשר אין בהן ממש.
בא כוח התביעה הסביר מקור הגשת כתב האישום בחלוף חמש שנים מהמועדים המצוינים בכתב האישום כמועדי ביצוע העבירות. (יצוין כי בא כוח הנאשם ספר שבע שנים וחשבונו נסמך על מועד החקירה, תמוה ביותר שהרי מה נפקא מינה החקירה אם העבירות המיוחסות לנאשם בוצעו בשנת 2007?).
חלוף השנים נובע מהעברת חומר החקירה מצה''ל, מהצורך בקבלת תעודות חסיון משר הביטחון והמתנה לחומרי חקירה מרשויות החקירה בצה''ל. יש לשים לב כי העובדות בכתב האישום, מעלות תמונה של מעשים חמורים ביותר המיוחסים לנאשם. אין חולק על כך, והדבר ברור כי מדובר אך בכתב אישום, ולא בעובדות שהוכחו אך כוחו של כתב האישום שעליו חתומה התביעה הוא בסיכוי הסביר להרשעה. ועל פי עקרון זה, ביטול כתב האישום לנוכח המפורט בו, משום חלוף חמש שנים מהמועדים הרלבנטיים לכתב האישום יהא מעשה בלתי מידתי, ויהיה בו על פני הדברים פגיעה באינטרס הציבורי שבאכיפת חוק.
מכל מקום, ברור הוא שבית המשפט אשר לפניו יתברר משפט זה, יקח בחשבון חלוף הזמן כמרכיב בפגיעה בהגנת הנאשם, אך עניין זה טיבו ומהותו שיתברר במהלך המשפט ולא כטענה מקדמית לביטול כתב האישום.
אשר על כן, אני דוחה בקשת הנאשם לביטול כתב האישום גם מן העילה המבוססת על סעיף 149 (10) לחוק.
מזכירות בית המשפט תעביר עותק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים.